הגוף כבית

בבית אני אהוב 

בבית שלנו אנחנו מרגישים הכי בנוח, משוחררים, הרבה פחות מאופקים ומאפשרים לעצמנו להרפות ולהיות טבעיים.

אך כשמדובר על הגוף שלנו זה לא תמיד כך.

בבית הגופני שלנו אנחנו לא תמיד שקטים ולעיתים הרבה פחות נינוחים.

לעיתים אנו מטילים בו ספק וחווים חוסר חיבור אליו.

לפעמים אדם יכול להרגיש לא שלם עם גופו.

לעיתים הוא כאוב, כעוס, מפקפק ולא מרגיש שלמות מלאה ואולי מבקש גוף אחר.

יש רגעים בהם הגוף כואב והכאב יכול להפוך לתסכול וטרדה.

כאב יכול להוביל אותנו לפתח גישה של סלידה כלפי הגוף,

ולעיתים התחושה היא שהגוף/בית בוגד בנו. 

הגוף, כמו המציאות משתנה כל הזמן.

השינוי מתבטא באינסוף מופעים שקורים בגוף.

את חלקם אנו רואים ומרגישים וחלקם סמויים מן העין.

במשך החיים ביתנו הגופני מחליף חומרים, משנה צבע, עורינו משתנה, יציבותו ודפוסי התנועה משתנים ועוד ועוד.

הגוף מגיב ללא הרף למציאות הפנימית והחיצונית 

ובכל זאת, איך ניתן לשכון בגוף המשתנה תדיר ובד בבד לשמור על שביעות רצון וקבלה של המציאות כפי שהיא ?

אני מתבוננת בבנותיי הגדלות ומגיעות בצעדי ענק אל עבר הנעורים המביאים איתם סערות ומערבולות וחיפוש אחר זהות ודרך.

וגופן - ביתן משתולל ומתמודד עם שינוי הורמונלי מטורף

והן, מזהות את השינויים החלים על גופן 

בעודן טבולות עדיין באור זוהר של ילדות.

הגוף - בית הזה מלא בפלאי פלאים נסתרים.

אין לנו מגע והכרות ממשית עם כל האיברים הכי קרובים שלנו.

מעולם לא ראינו מקרוב את פעילות הסרעפת או הלב הפועם או את תהליך הנשימה, אך אנו כן מרגישים את הדופק ויכולים לחוש את האוויר אותו אנו נושמים.

כל כך קרובים ועם זאת רחוקים מאוד.

הגוף מתפקד בצורה אוטונומית.

נושא אותנו מרגע שאיפתינו הראשונה,

רושם חוויות, דרך החושים וטומן אותן במוחנו. 

הכל נרשם בגוף. 

הגוף רושם כאב ופגיעה, חווה עונג, נושא זיכרון מכאיב של עלבון ואוסף זכרונות כמו נועם ריח הלחם מהבית של סבתא או רגש של אושר עז ואהבה ראשונה.

הגוף קולט את העולם ומגיב למציאות שמחוצה לו, בעזרת מערכת החושים הנפלאה שיוצרים תגובה פנימית, תדר. 

אם מתבוננים ברגישות מזהים את התדר הזה שמתבטא בכיווץ בכתפיים כאשר מרגישים פחד וייאוש או בהתרחבות בחזה והרפיה כשמגיעים הביתה, למרחב הבטוח- הבית החיצוני שלנו.

הפילוסוף היווני אריסטו קבע כי לאדם 5 חושים אשר נותנים לו מידע מהסביבה החיצונית ומהגוף .

אחד ממרכיבי היוגה הוא התכנסות החושים.

קליטת מידע פנימי תוך הפניית החושים אל הגוף על כל רבדיו בוראת  את ההתבהרות פנימית.

שכבות עדינות יותר נחשפות ומתוך תשומת לב פשוטה יכול להתפתח דיאלוג פנימי וקולות פנימיים מתגלים.

הכתבים היוגים העתיקים משרטטים מפה ברורה של השכבות העמוקות של הגוף ומתייחסים לכך כאל מבנה אנטומי לכל דבר-

גוף האוכל או הגוף הממשי.

גוף נשימתי ואנרגטי.

גוף השכל (הרגשות המחשבה והחושים).

גוף התבונה העמוקה או האינטואיציה.

ולבסוף גוף האושר העילאי.

האחד משפיע על השני.

האחד מחלחל אל השני ויש חרירים או נקבים המאפשרים תנועה בין הגופים השונים.

אחת המתנות הגדולות של היוגה היא ההתבוננות על העולם וחתירה לחיפוש אחר יציבות מול המשתנה,

ולקבלה ושביעות רצון (santosha) של פני הדברים כטבע, אשר מטבעו מלא בתנועה בין ניגודים וקצוות כמו צער וכאב, יופי וחסד.

כמה עצומה היא ההבנה שאנחנו לא רק עור, עצמות ושרירים, אלא גם שכבות עדינות יותר המשפיעות זו על זו, זולגות זו אל תוך זו.

ההתבוננות הדקה אל הגוף החכם הזה, 

הלא מובן לחלוטין ולכאורה מובן מאליו הופכת את הסתמי והפשוט לאלוהי. 

כמו להסתכל מקרוב על הפשטות בגרביטציה ומגע כפות הרגליים עם האדמה או הנשימה- שני דברים שקורים תמידית מאז יצאנו אל העולם.

או לשבת בשקט ולשתות את כוס הקפה שלנו כל בוקר מול החלון או בחצר, נטולי הסחות.

רק אנחנו, עם טבע הדברים.

לפעמים כדי להרגיש בבית אני חשה כי

התבוננות בגוף במבט תומך, מבט הורי פשוט

כפי שאני מסתכלת על בנותיי 

זהו מבט שעוטף את הגוף ואז לרגע יכול להתאפשר חיבור ושקט.

הגוף שלנו הוא ישות מופלאה, 

פקעת סבוכה, רב מערכת מתוחכמת מיוחדת במינה.

השיבה הביתה, אל הגוף, טמונה בהסתכלות על הדברים מקרוב.

יולי 2024