הזמן מורה דרך

שעון - הקיר נפל

והזמן עצר מלכת.

יום למחרת הסתכלתי מקרוב על המנגנון,

יישרתי את המחוגים שהתעקמו

הקשבתי קשב רב לתקתוק השעון

ועקבתי אחרי הזמן שנמצא בתנועה מתמדת

עתיד הפך להווה שהפך לעבר כהרף עין

הרגשתי בגוף את השהייה בחיק הזמן

וחשבתי על האביב שקורה עכשיו.

צמיחה משגעת כתוצאה של כל מה שהשתרש באדמה.

הזרעים טמוני הפוטנציאל והאנרגיה לנבוט ולהתפתח 

נפלו על האדמה אשתקד

עפו ברוח ונחתו במשכנם החדש 

שם שהו בתרדמת חודשים.

מים שהתאדו בעבר מחום השמש ונאספו מהאוקיינוסים כלפי מעלה

איבדו את המלחים והתהוו לעננים והודות לכח המשיכה הטיפות הכבדות 

נפלו כגשם,

גרמו לזרעים הסבלניים הללו לשנות צורה 

ולשלוח שורש לעומק 

ולנבוט.

מהקרקע הם מקבלים מים וכימיקלים

והעלים סופגים אור ושמש

תהליך מכושף שידעו כל ימי חייהם

ובזכותו ישגשגו ויצמחו

לכדי צמח, שיח או עץ.

החוץ מפגין מופע מטורף של יקיצת פרחים בשלל צבעים, 

חרקים בכל מקום

כי יש יותר שעות אור ושפע של אוכל

מחול פרפרים שפרצו גלמים כי ידעו שהגיע הזמן לצאת

מופע אורקולי חי ופועם.

הטבע מתהלך כטווס

מהודר ונפלא.

בזמן כתיבת שורות אלה יש אובך כבד שמקשה על הנשימה, אבק בכל מקום ואלו בעצם חולות מדבר שהתרוממו לפני מספר שבועות ספורים ועשו דרכם אלינו ממדבר סהרה.

בתמונות - פרחי גזר קיפח (דק וגבוה מאוד).

עם כוונה פיזרתי זרעים בגינה והרבה התפזרו בכוחות כוונת הרוח.

מהגשמים הראשונים של אוקטובר עקבתי מקרוב על הנביטה והצמיחה שלהם מתוך האדמה לכיוון השמיים.

בשיא גובהו ופריחתו, פרח הגזר הקיפח

נראה כמו מטריית תחרה אלגנטית ובסוף הפריחה, המטריה הזו נסגרת אל תוך עצמה, כלפי מעלה ופנימה ומסוככת בתוכה על הזרעים וכך הפרח נשאר יבש עד לעונה הבאה.

באיזשהו מובן הפרח וכך גם כל הטבע חובק בתוכו את כל הזמנים.

בעקבות נפילת השעון שנשען לא טוב על המדף,

קרה המעקב אחרי תנועתם הרציפה של מחוגי הזמן 

ובעקבותיו

באה המחשבה על האביב.

כל דבר שקיים בעולם נובע מתוך משהו, במשמעות של סיבה ותוצאה.

או במילים אחרות- ההווה הוא אדוות המעשים שקרו בעבר.

אבל האם נוכל לכוון ולנתב את העתיד?

זו שאלה גדולה וכמובן שהחיים לפעמים פשוט קורים לנו אך בכל זאת

אני מאמינה שבמידה מאוד מסוימת כן.

אני סומכת על הזמן 

הוא יכול להיות לנו מורה דרך

זה מצריך מאיתנו מן ראייה שנוסעת בזמן,

זיהוי מרתק והבנה של הדברים הסבוכים כפקעת חוטים יכולה להביא רגע של חמלה וראייה רחבה של עצמי ושל האחר.

זריעה של הרגלים טובים ועשייתם כמו ישיבה שקטה בטבע או חיפוש אחרי תנועת הנשימה בגב - .

יכולה להכות שורשים ואלו מתפשטים ויוצרים ויברציה בגוף, בחלל, בעולם וכך עשוי להתחולל שינוי 

ברגעים אינספור המחוברים זה לזה

המרכיבים מציאות שלמה.

מרץ 25