הכל ארעי

כל זמן נושא עימו את כל שאר הזמנים.

הכל היה, הכל הווה והכל יהיה.

מה שהיה, היה הווה והיה עתיד להיות.

אין דבר שהזמן לא חל עליו.

אין דבר שנשאר כשהיה.

הכל ארעי.

כמו רוח אחר הצהריים שבאה מהים

ארעי הוא האור הראשון שעולה במזרח

צבעים ושמיים כחולים-עמוקים

חופת עננים שמסתירה את השמש שתיכף 

תיחשף ותגלה את כל הסודות הכמוסים.

גם הדף הזה עליו כתובות המילים הארעיות

היה פעם עץ. ידי פלוני כרתו אותו והביאוהו אל המפעל. ידיים של פלוני אחר עיבדו אותו או הפעילו את המכונה שמי יודע האם היא תקינה ועובדת עד היום או אולי נכחדה ונוצר הדף הזה, החד פעמי, המתכלה.

גם המנגו שהיה על הצלחת הבוקר.

מישהו זרע ודאג שיהיו מידת ההשקיה הראויה, הטיפול ודאגה מספקת 

על מנת שיבשיל וייקטף ויופץ לכל מען דבאי

והמתוק מילא את נפשי בעונג גווע בן-רגע.

הטעם בפה חולף ומתחלף

כמו שאיפה ונשיפה. כמו הלך המחשבה.

כמו העונות.

שנדמה כאילו הן בשיח מתמשך בלתי נגמר.

עונה עונה לעונה.

היורה בדרך. טיפות דקיקות שקופות וצוננות ינחתו לנו על הראש. הילדים ייצאו בשמחה ירימו ראשם מעלה ויפתחו את הפה למראה, לטעימה ולתחושת התופעה המיוחדת הזו.

מים שנופלים מהשמיים.

הקשר בין השמיים והארץ יתגשם

המים יחלחלו לאט אל האדמה שצמאה לשינוי,

וייפגשו זרעים וגרגירים שממתינים שם משנה שעברה. אך לא עוד, כי תוך כמה ימים ינבטו

ויהפכו לירוק

שיכסה את ההר וזה ייטע בליבנו שמחה

ואז נתפלא כבכל שנה איך הירוק אצלינו בארץ כה ארעי.

כך צריך.

לדעת את ארעיותם של החיים.

מרץ 2024