רישיקש, הודו שנת 2001.

מפגש ראשון שלי עם היוגה.

 ביקשתי להכיר אותה לעומק ולחוות אותה על גופי כי כך היא הצטיירה לי בראש. הייתי מאוד צעירה ועבודה עם הגוף הייתה חלום כשהייתי נערה נחשפתי למופעים של להקת בת שבע וביקשתי לזוז ולנוע כמו הרקדנים שראיתי על הבמה. זוכרת דמעות בעיניים כביטוי לכמיהה להיות מחוברת כך לגוף. כצופה הרגשתי את השקט, המיקוד והריכוז שתנועה כזו עם הגוף יכולה להביא.

 וכך תפסתי את היוגה. במן ראשוניות ותמימות - יוגה היא תנועה בין תנוחות ויש בה את היכולת להשקיט את התודעה.הכמיהה לשקט בתודעה והתעסקות עם פרטים קטנים וקרובים הייתה בי תמיד.מאז עברו הרבה שנים וחוויות והתנסויות שונות בעולם היוגה, מורים ומורות שמכל אחד ואחת לקחתי משהו וכולם זכורים לי היטב.אך יחד עם זאת, לא מצאתי מקום בתוכי שביקש להעמיק את הלמידה דרך אותם מורים. כמובן ששזורות בתוך זה גם נסיבות החיים והשלבים בהם נמצאתי. 

.עד שהגעתי לשיעורי ויג'נאנה יוגה.בשלב הזה כבר היו לי שתי בנות קטנות והייתי פנויה יותר לצאת לשיעורים וסדנאות ולאט לאט הכרתי את השפה הויג'נאנית שהרגישה לי כמו בית עוטף וחם ומזמין לחקור ולחפש בתוכי 

הויג'נאנה עבורי היא חיפוש ומחקר בלתי נגמר.

 ,היא מפגש מאוד אינטימי וקרוב שלי עם כל ה"עצמיים" שלי

​