כל העולה על הכתב

פַּנְתֵּר שָׁחֹר הֵגִיחַ מֵהָאַיִן בַּחֹשֶׁךְ חַף מֵאִיּוּם בָּא לְעֶבְרִי הַטְּרׇפֵּזְיּוּס כּוֹאֵב מַזְכִּיר אֶת חֹטֶם הַפַּנְתֵּר  שְׁנֵיהֶם מְסַמְּנִים לִי לְכִי כְּבָר, לְכִי קָדִימָה. פַּנְתֵּר שָׁחֹר  כַּאֲשֶׁר הוֹלַכְתָּ אוֹתִי, הֲיָדַעְתָּ? בְּהֲלִיכָתְךָ נִדְחַפְתִּי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת  הָלַכְנוּ זֶה אַחֲרֵי זֹאת לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר. בָּאתָ מִתּוֹךְ הָאַיִן בִּשְׁכָמוֹת שְׁחֹרוֹת וּנְחוּשׁוֹת בְּעֵינַיִם יוֹדְעוֹת וּבְרוּרוֹת והַשְׁאָרַת שֹׁבֶל מִסְתּוֹרִין. בִּשְׂפ

אל זרועות הארץ כמהתי ליפול  אליה הייתי צריכה לעקור צל של ספק כדי  להיות בתוכי ומעליה קשת. אשרי מלאכת החישוף העצמי והחקירה. האֶתֶר הקרוב נושא סימני דרך  אל בורות המים

Sesbania grandiflora הֶגֶה חָסוּם הִתְקַשָּׁה לִמְצֹא נָתִיב לִיצִיאָה תָּקוּעַ וּמְקַרְטֵעַ נִבְלַע, נִבְלַם בַּלֹּעַ הוֹלֵם פּוֹעֵם הַלֵּב  דּוֹפֵק בִּמְעָרַת הַפֶּה הֶחָלוּל שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מִלִּים שְׁבוּרוֹת לִרְסִיסִים חָצָץ שׁוֹבֵר שִׁנַּיִם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה פְּנִימָה נְקִיקַי מְבַקְּשִׁים מִרְוָח רָחָב לְאוֹר וְקוֹל יוֹנָתִי אֶת קוֹלֵךְ אֲנִי מַתְחִילָה לִשְׁמֹעַ שָׂבַעְנוּ שְׁתֵּינוּ מִגָּרוֹן צָרוּד וְעֶלְבּוֹן רָקַעְנוּ עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ דְּרוֹר-

באמצע כל האופק הזה נשלחה אליי אנפה לבנה בנוכחותה סימנה לי לעשות תקווה בתוכי על הברכיים עוקרת ותולשת עשבים וקוצים מפנה מקום לזרעים הבאים בתור  המחכים בצמא לגשם  נביטת זרעי הדלעת תשלח קנוקנות ירוקות בסלסול-פרא טבעי אפשר לצמוח מאחורי האנפה רקע אפור קווי שמש מסנוורים בכתום וזהב חותכים  ומסמנים קווי מתאר חדשים בענן סודקים מעטפת קשיחה מסביב ללב שהתעקש להחזיק אהבה התקווה הבטיחה וקיימה. השמש שעלתה בשחר ההוא היא אותה השמש העולה של היום מסמנת כי אפשר לזרוח הגשם הביא בשורה והוציא לחם מן

מעל ראשי שמיים של סתיו תנועת עננים וציפורים בנדידה תדר של חגים נישא ברוח נישא גם זכרון אל תהום הנשייה חלפו שנתיים. בא צער בחזה תמונת שמיים יורדת תמונת פיר עולה הם עדיין שם…. ומה על הארץ, האדם והאדמה נלקחת על כנפי הדמיון ארקא  אל התוהו האפל קולות אטומים וחסרי אוויר  נתקלים בקירות אבן  חושך יום ולילה איום הוא שקט הבדידות נפש חיוורת עייפה מגעגוע וכמהה לחיות יש שם גוף ודופק מהר! אל המצולות שניתן עוד להציל! אין שם-מים מעל ראשם שבויים למטה 721 ימים מה מלחמה? השתגעתם? כולם הביתה. במ

היום במפתיע וללא הכנה מראש קפצה לי תמונה. זיכרון מלפני 7 שנים. בעולם הדיגיטלי הזה זכרונות מוקפצים. פתאום אנחנו נזרקים מההווה, אל רגעים...

כאשר מתבוננים בפעוט היושב על הרצפה ומשחק בשתי ידיו בקוביות, היציבה שלו מייד תופסת את עינינו. הוא יושב בגב ישר, נראה נינוח, נשימתו רגועה....

יש עץ שקמה בשכונת הים שנראה כמו מלך. כמעט אפשר לחשוב שהבית נמצא בחצר של העץ ולא העץ שנמצא בחצר של הבית. קבעתי עם יובל להיפגש ולשמוע את...

עובדות החיים. מגדל המים בלב הקיבוץ- פעם שקק חיי ילדים סביבו קולות וצחוק. היום הוא שוקק חלודה עם דלת כחולה ומולו עץ חלול. כוח אדיר של הטבע...

שעה שנהגתי במכונית ועל הכביש מונחת ציפור מתה וכנפה עולה ויורדת בגלל הרוח שעוברת בה, כאילו מנופפת לי לשלום. 2 עורבים נלחמים בזירה ופוצעים...

"התרכזות היא ריתוק התודעה למקום"  ‌ देशबन्धश्चित्तस्य धारणा  מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי(3.1) כמה מילים על אהבתי (אהבתינו) הגדולה לטניס....

סבתא רבקה. מותג שמלווה אותי כבר 41 שנה. סבתא רבקה זה צירוף מילים שמעלה בי ניחוחות של סירים מהבילים על האש, סיר מתכת ששומר בתוכו עיגול...

כל זמן נושא עימו את כל שאר הזמנים. הכל היה, הכל הווה והכל יהיה. מה שהיה, היה הווה והיה עתיד להיות. אין דבר שהזמן לא חל עליו. אין דבר...

ערים כדי לראות " יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר ." (שולחן ערוך) הספר נפתח...

בבית אני אהוב  בבית שלנו אנחנו מרגישים הכי בנוח, משוחררים, הרבה פחות מאופקים ומאפשרים לעצמנו להרפות ולהיות טבעיים. אך כשמדובר על הגוף...

כאנשים מגמגמים, אני בטוחה שכולנו שמענו שהנשימה והדיבור קשורים זה לזה. נשימה היא דבר כל כך רחב ומורכב שצריך (אם זה מעניין אותנו) להיכנס...

קודם פורח הפרח ומה שנשאר מפרח המלכות הזה זו עלווה יפהפיה שנשארת טריה וירוקה שמופיעה לאחר תום הפריחה, (מטורף!) ונשארת חודשים אחרי שהפרח...

שעון - הקיר נפל והזמן עצר מלכת. יום למחרת הסתכלתי מקרוב על המנגנון, יישרתי את המחוגים שהתעקמו הקשבתי קשב רב לתקתוק השעון ועקבתי אחרי הזמן...