החצב

קודם פורח הפרח

ומה שנשאר מפרח המלכות הזה זו עלווה יפהפיה שנשארת טריה וירוקה שמופיעה לאחר תום הפריחה, (מטורף!)

ונשארת חודשים אחרי שהפרח הארוך הזה קמל וקורס מרום גובהו אל האדמה.

אני אוהבת לראות את המקלות היבשים הארוכים שוכבים על האדמה הרבה אחרי זמן הפריחה שלהם.

ברוב הדר, עוז וחוצפה מקדימים ועולים

החצבים.

מתוך הפקעת הישנה באדמה

מבלי לחכות לעלווה הירוקה

חוצבים ועולים מעלה אל השמיים.

חצבים

אם נביט אליהם עמוקות מקרוב

נראה שיש בהם את כל הזמנים כולם.

כל יום הם מתארכים עוד ועוד מתוך אמא פקעת 

אחיהם החצב מאשתקד

השאיר אחריו עלים שיבשו

והם תופסים מעליהם גובה

בזמן ההווה הם שותים את השמש האחרונה של הקיץ

ופותחים את הפרחים לכיוונה 

ואת העתיד והקמילה שבטוח תבוא

כולנו יודעים

הוא יפול, העמוד היבש אל האדמה

ושם ינוח, יתפורר, יעוף עם הרוח ויחלחל מטה עד העונה הבאה.

העונות עונות זו לזו ומתחלפות.

טבע שחוזר על עצמו

ואנחנו בחוסר אונים - מתגלגלים איתו ומשתנים.

אוגוסט 24