יוגה וטניס

 "התרכזות היא ריתוק התודעה למקום" 

‌ देशबन्धश्चित्तस्य धारणा 

מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי(3.1)

כמה מילים על אהבתי (אהבתינו) הגדולה לטניס.

ריתוק התודעה לכדור.

רבות העיניים המביטות, העוקבות אחריו

עיני השחקנים,

כמו עיני המון האדם הצופה ביציעים ובמסכים,

כמו עיני השופטים,

כמו העיניים הקטנות של ילדי הכדורים הסמוקים,

וכן גם מצלמת ה hawk-eye או השופט קו הרובוטי של ימינו-

כולן נשואות אל עבר צורה דומה לשלהן -

כדור אש חלול צהוב זרחני הנחבט הלוך ושוב במחבט שמחובר למבט, לגוף ולתודעה.

ומסביב כולם יודעים לשמור, לכבד ולהגן על השקט

כי אין טניס אם אין שקט.

כל המתרחש על המגרש וביציעים מתכנס ועובר דרך שערי התודעה.

תנועת הקהל ביציע מותרת רק בהפוגות הקלות כאשר השחקנים יושבים על הספסל

עד שנשמעת קריאת השופטת - TIME

והם שוב מתייצבים על המגרש, מתארגנים לקראת משחקון הגשה נוסף.

ממתינים להס.

והשקט מלא בסאונד. שקט חרישי מלא חיים.

סאונד המאמץ הננשף החוצה,

צעדי הריצה והקפיצה, ההחלקה על החימר לכדי בלימה,

שריקת הכדור ברוח,

ומגוון הקולות כמגוון החבטות

הכל נעטף בגלימה של ריכוז גבוה, מיקוד התודעה וציפייה.

השחקנים בעלי החוסן הבלתי נתפס

לבדם על המגרש, שעות ארוכות

מוקפים בכל העיניים האלה של נותני השירות והתמיכה, 

כמלכים - אוחזים לאורך זמן בסמיכות תודעתית

שניתן לזהות בבירור מתי זו נסדקת ומתי מתייצבת מחדש אינספור פעמים.

כצופה מהצד

אני מצטמצמת ונהיית אחת עם הטניס שמשוחק עכשיו וכאן על המסך,

איסוף העצמי שלי על כל חלקיו לאובייקט אחד.

עם ווליום גבוה אם אפשר, כדי לשמוע את השקט ואת שבירתו.

צופה דוממת בריקוד האינסופי בין מצבי התודעה של השחקנים.

קשת הרגשות בהשתנות בלתי פוסקת 

ניצחונות ומפלות עד הרגע האחרון,

עד ה match point.

תודה רולאן גארוס.

תיכף ווימבלדון

מאי 2024