רק לא מלחמה

מעל ראשי שמיים של סתיו

תנועת עננים וציפורים בנדידה

תדר של חגים

נישא ברוח

נישא גם זכרון

אל תהום הנשייה

חלפו שנתיים.

בא צער בחזה

תמונת שמיים יורדת

תמונת פיר עולה

הם עדיין שם….

ומה על הארץ, האדם והאדמה

נלקחת על כנפי הדמיון ארקא 

אל התוהו האפל

קולות אטומים וחסרי אוויר 

נתקלים בקירות אבן 

חושך יום ולילה

איום הוא שקט הבדידות

נפש חיוורת עייפה מגעגוע וכמהה לחיות

יש שם גוף ודופק

מהר!

אל המצולות שניתן עוד להציל!

אין שם-מים מעל ראשם

שבויים למטה

721 ימים

מה מלחמה? השתגעתם?

כולם הביתה.

במחילה, לרעבים הביאו לחם עם קצת מלח וחמלה

כל אותיות השורש

רק לא מלחמה. 

ישראל שהייתה קשה מספיק לפני ה 7 באוקטובר הפכה לקשה יותר מאז שאחינו נחטפו והטבח הנורא.

נלקחנו למקום חסר אור, החזקה יומיומית של תקווה והכי קשה -  להסביר לקטנות ש(גם) זהו העולם.

נסענו לקורפו, יוון.

כדי לעצור ולהיות קצת ליד הזמן.

הגבעות הגושיות של חורש מתרוממות מעל הים, כמו מרבד ירוק. פה ושם ברושים זקופים גבוהים מצביעים למעלה, כמו מזכירים לי שאפשר לקום והחיים חזקים. 

העיניים מלאות באורנים, זיתים, תאנים ואקליפטוסים על רקע כחול של ים ושמיים של סתיו יווני.

העולם רחב ונראה נורמלי, יפה עם רגעי יחד מהודק של קשר משפחתי. 

נזכרנו בטוב ושאפשר לגעת בהנאות העולם, להתנסות ולחוות.

שמחה אמיתית וצחוק שחושף ומדגיש גומות לחיים.

בלי מילים, 

עין בעין מאשרת שארבעתינו שותפים לחוויה ומכירים תודה עמוקה 

על הזמן הזה.